עמנואל היה ממפקדי יחידות
"הנודדת"
הראשונות של ארגון "ההגנה".
ובקצרה מתוך האתר: הנודדת היא יחידה ניידת, רגלית, רכובה על סוסים או על רכב ממונע, אשר שימשה לפעילות התקפית במרחב: סיור, פיטרול, מארבים, פשיטות
ומירדפים. "נודדות" הוקמו לראשונה ב-1933 בעמק הירדן (בפיקוד גיורא שינאן), בעמק יזרעאל המערבי (בפיקוד עמנואל מרקובסקי-מור ויוסף פרסמן) ובמחוז
תל-אביב (בפיקוד אליהו כהן- בן-חור).
אולם הן התפרקו בהדרגה. במאורעות 1936 הוקמו מחדש הנודדות הוותיקות ונודדות חדשות. הידועה
שבהן היתה זו שהוקמה בקיץ 1936 בשכונות ירושלים וביישובים סביבה.
בסתיו 1936, בדעוך השלב הראשון של מהומות הדמים, פורקה הנודדת הירושלמית.
אולם שדה כתב אז ש"בשעת צורך לא יקשה, לאור הניסיון שנרכש, להעמיד שוב 'נודדת' אחת גדולה ואמיצה, מסורה וזריזה, מוכנה לשמירה על הנפש, על
הרכוש ועל הכבוד. " השעה לא בוששה לבוא: לקראת חידוש הפעילות הערבית העוינת
ב-1937 הוקמו ברחבי הארץ "פלוגות השדה" (פו"ש), על בסיס לקחי "הנודדות" ואנשיהן.
מתוך אתר ynet (למאמר המלא) :
עד כאן מתוך האתר. ביולי 1937 עמנואל היה כבן 34.
עמנואל מוזכר בענין רכש הנשק בארץ ישראל: את פעולות הרכש המאורגנות למען ה"הגנה" התחילו במפרץ חיפה, בקיץ 1941, מוניה מרדור יחד עם ישראל כרמי ששירת כסמל בפלוגה 6 (של ה"באפס" - חיל הרגלים בצבא הבריטי) ועם אליהו ברמן שהיה סמל נוטרים במחנה חיל ההנדסה בקריית מוצקין. מפקד הנפה מטעם ה"הגנה" היה עמנואל מרקובסקי (מור), ומרדור היה אחד משני סגניו.
תמונה מתוך
אוסף גואל לויצקי
עמנואל מרקובסקי (מור) חותך הסרט ומשמאלו המושל הצבאי סגן אלוף גואל לויצקי בטקס חנוכת מחצבה חדשה, אזור טייבה.